בפסח אנו חוגגים את תהליך היציאה מעבדות לחירות, וזה זמן טוב לברר עם עצמנו מה מונע מאיתנו להיות חופשיים, מה כולא אותנו. עוד לפני העבדות הפיזית, ישנה עבדות מחשבתית ונפשית, וישנה תלות רגשית. ניתן לראות את העבדות הזאת בדבקות שלנו ברעיונות שיש לנו לגבי מי אנחנו, לגבי איך הדברים אמורים להתנהל, לגבי מי האחרים ואיך הם אמורים לפעול, מה נכון ולא נכון, מה בסדר ולא בסדר ובניסיון המתמיד לשלוט בדברים על מנת שיתנהלו בהתאם לדבקות הזאת שלנו. האחיזה הזאת כולאת אותנו, משאירה אותנו במקום. וכשאנחנו כולאים את עצמנו אנחנו כולאים גם את מי שנמצא סביבנו.
ומה אם היינו פשוט משחררים…?
אם היינו משחררים את הדבקות, אם היינו משתחררים מההתלות הרגשית, אם היינו משחררים את עצמנו לגלות בכל פעם מחדש מי אנחנו – מעבר לדימוי העצמי שלנו, אם היינו משחררים את האחרים להיות מי שהם, אם היינו משחררים את העולם מהרעיונות שיש לנו לגביו…
כשאנחנו משחררים את האחיזה שלנו תוך כדי שאנחנו נמצאים בתנועה של החיים, קורה סוג של נס, והנס הוא מפגש אמיתי עם החיים, עם הדברים, עם האנשים. במפגש האמיתי ישנה פליאה וגילוי, במפגש האמיתי אנחנו משתנים, ויש מרחב לרעיונות חדשים להיכנס, במפגש האמיתי הזה מתקיים חליפין שבו אנחנו נותנים ומקבלים ויש הפריה הדדית, וכך אנחנו משתנים וגדלים כשאנו פוגשים מחדש את עצמנו ואת החיים.
"המג הלבן, ברצותו לסייע לאחד מתלמידיו בהתקדמותו, קושר את התלמיד אל עצמו בצורת הספרה שמונה. בכך הוא מותיר לתלמידו עצמאות מלאה, מאחר שבדרך זו גם המורה וגם התלמיד נשארים איש איש במרכז מעגלו. לעומת זאת, המג השחור נוטל את עצמאות תלמידו על-ידי כך שהוא מכניסו יחד איתו לתוך מעגל, באופן שהמג השחור יוצר את מרכז המעגל והתלמיד קשור להיקפו".
מתוך הספר התקדשות מאת אליזבט הייך
ומה לגבי אותם הדברים שאנחנו מפחדים לשחרר? מה לגבי כל אותם אנשים ודברים שחשובים לנו ושיש לנו תחושה שאם לא נחזיק חזק מספיק הם ייעלמו להם? יהיה טוב לזכור שהאחיזה הזאת למעשה מונעת את המפגש, ומונעת את הזרימה של החיים.
בלשחרר אין הכוונה לשחרר את הרצון האמיתי שלנו אלא את האחיזה של האחרים בכוח על ידי הרצון שלנו. כשאנחנו נשארים עם הרצון האמיתי שלנו ומאפשרים לאחרים להיות מי שהם, אנחנו מפסיקים לכפות עליהם את רצוננו. כך נוכל להיות בהרמוניה גדולה יותר עם החיים וכך יוכלו להתחיל להופיע בחיים שלנו האנשים והסיטואציות שיותר מתאימים לנו.
"האשליה שאנחנו משהו שאנחנו לא, יוצרת את הדבקות. מקורה של הדבקות הוא בצורך בהכרה… הדבקות מונעת ממך את האושר בחיים, אך יש לזכור: אין טעם להילחם בה. המפתח לאושר אינו במאבק אלא ביכולת לשחרר. יצירת מרחב בינך ובין הגורמים לחוסר הנוחות שלך תאפשר לך למקד טוב יותר את מה שבאמת חשוב עבורך. בכדי לראות בבהירות נדרש לך המרחק הנכון".
מתוך הספר OMM דקה אחת של מדיטציה מאת פטריציו פאולטי
כשאנחנו משחררים מקום אחד אנחנו פותחים את עצמנו למקום חדש. השחרור מחייה את המפגש תוך כיבוד ההבנה שהיכן שאין חיים הדברים משתחררים כדי לאפשר מקום להתחדשות.
הוספת תגובה